שני דברים שאני מקפידה לא לעשות

שני דברים שאני מקפידה לא לעשות כשאני מדריכה על התנהלות כלכלית:
1. לא לצאת בהצהרות על נוסחאות קסם שיובילו להצלחה בקלות ובמהירות
2. לא להוביל לחיים מצומצמים ומייאשים
יש שיטענו שלהגיע לרווחה כלכלית זה קל ופשוט.
רק צריך לעשות כמה פעולות מסוימות,
להימנע מכמה פעולות אחרות
וההצלחה מובטחת.

זה לא שאין כל בסיס למה שהם טוענים
אבל המציאות קצת יותר מורכבת
ולא באמת פועלת לפי נוסחה
בכל אופן, לא ברוב המקרים.

הדרך היא מפותלת.
יש בה לפעמים כמה באמפרים בדרך
לפעמים יוצאים קצת מהמסלול
והולכים לבקר במסלולים אחרים
ולפעמים יש פיתויים שגורמים לנו בכלל לשכוח את הדרך

מצד שני, כשנערכים לכל תרחיש מראש,
אז לא מתרחשת רעידת אדמה
ואם פעם אחת צעדנו כבר על השביל
תמיד נדע איך לחזור אליו בחזרה.

ומהצד השני, יש את אלו שיטענו שהצלחה אמיתית
מתרחשת רק כאשר מצמצמים למינימום את ההוצאות שלנו,
חיים בסולידיות, על גבול ה"קמצנות"
ולדעתם רק זו הדרך ליצור הון שייתן ביטחון ושקט נפשי.

ואני טוענת ששקט נפשי אמיתי
נוצר רק במקום שיש בו איזון
כשמבינים שניהול כלכלי נכון זה לא פלסטר
אלא דרך חיים
והחיים שלנו יקרים וקצרים מידיי
בשביל לחיות רק את העתיד.

וכך, כשאנחנו הולכים על שביל הביניים
לא מתפתים לסיסמאות חסרות שחר מצד אחד
וגם לא חיים בסגפנות מצד שני
אז הדרך נעשית אפשרית, הגיונית ואפילו כייפית (ועל כך יעידו לקוחותיי ?)

אז שנמשיך לפסוע על שביל הביניים
בלי קיצורי דרך וגם בלי לוותר על מה שחשוב לנו באמת
בדאגה לעתיד ובכבוד רב להווה,
עידית

כתוב/כתבי תגובה